fbpx

ביום הראשון לכיתה א נצא לסיור

או כמו שהילדים אומרים OMG!

את היום הראשון שלי בבית הספר אני זוכרת היטב.

אני זוכרת איך התלבשתי בשמלה חגיגית וחדשה, איך אמא ליוותה אותי ואחזה בידי המזיעה, איך נכנסנו בשער הגדול למקום שעתיד להוות לי בית שני.

אני זוכרת היטב גם את הדמעות שזלגו על לחיי בסוף אותו היום הראשון לכיתה א'.

אני זוכרת איך מצאתי את עצמי אבודה בתוך מה שנראה היה אז כנחיל עצום של ילדים ענקיים. שהולכים או רצים. ממהרים, ילד ילד לדרכו ורק אני, קטנה, מפוחדת, לא מוצאת לאן ללכת. אני זוכרת היטב את התחושה הזו, שאני נמצאת במקום גדול וחדש אך לא יודעת מאיפה יוצאים, מאיפה נכנסים, איפה שותים ואיפה מתפנים.

עד היום אני נתקלת בתחושות דומות לנוכח מקום חדש. היום כבר יש לי את הכלים (והווייז) כדי להתמצא. אבל כילדה בת שש ורבע לא היו לי.

במרוץ השנים, כשהפכתי למחנכת בכיתות א'-ב' בעצמי, גמלה בליבי ההחלטה לפיה התלמידים שלי לא יילכו לאיבוד בבית-הספר, הם ידעו בדיוק היכן כל דבר נמצא.

כדי שהם באמת יתמצאו היטב בבית הספר צריך לצאת לסיור, זה ברור. כדי שגם ילד חסר חוש ההתמצאות יוכל להתמצא בביתו החדש הסיור צריך להיות מושקע ומתוכנן.

 

בדיוק לשם כך פיתחתי את המפה הבאה

 

קובץ שניתן לעריכה: מפה לסיור ניתן לערוך

 

מאחלת לכן ולתלמידיכן 

תמיד למצוא את המקום אליו אתן רוצות להגיע

שלכן נטעלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *