fbpx

חלום "השייגלו אותי" והקשר שלו לסינדרלה

חשבתם פעם מה משותף לסינדרלה, כיפה אדומה, היפהפה הנרדמת ורפונזל? כולן פסיביות. לכולן "החיים קורים" והן לא עושות דבר בנידון. האם לכך אנחנו רוצים לחנך את הבנות שלנו? ואת הבנים?

להיות סלב. הרבה ילדים רוצים, שלא נאמר חולמים להיות סלבס. אנחנו נוטים להאשים את סטטיק ובן אל, את תרבות הריאלטי, היוטיוב והאינסטוש.

כן ברור שכל אלו מעודדים  את הילדים שלנו לפתח שאיפות להיות מפורסמי בזק. לא משנה איך, לא משנה  במה העיקר להתסלב.

הבעיה שלי היא לא בחלום אלא בפסיביות של החולם וליתר דיוק החולמת. רבות מדובר בפמיניזם, מעמד האישה, שיוויון ועוד מילים מפוצצות אבל עד  שלא נציף ונדבר על הדברים לא ייקרה השינוי המיוחל.

בנות רבות רוצות להתפרסם ולהפוך להיות "אנה זק". אפילו הרטוריקה… "להפוך להיות…"

אבל אם נסתכל למציאות בלבן של העיניים, נראה שרוב הסלביות  לא "הפכו להיות מפורסמת בין לילה". הן עבדו קשה בשביל זה, קשה מאד!

נניח לרגע ל"חלום" בצד ונחשוב לרגע אחד על הדרך. מה את עושה בשביל להגשים את החלום? איך את עושה את זה? ברוב המקרים קשת התשובות לשאלה הזו תהיה בין "ממממ לא יודעת למעלה תמונות לאינסטוש/מיוזיקלי" האם זה מספיק? ברור שלא. כדי להיות סלב צריך לעבוד קשה. כמעט בכל תחום כדי להגיע להישגים צריך לעבוד, להשקיע ליזום.

לא מזמן, קראתי ראיון עם ימית סול ב"לאישה". ימית סיפרה איך קיבלה את הג'וב של הגשת תכנית הבוקר.

ובגיימיפיקישן כמו בגיימפיקיישן,  נעבור למשחק קצר:  איך לדעתך קיבלה ימית סול את משרת מגישת תכנית הבוקר?

בכתבה ימית מספרת שהיא חשקה במשרה המדוברת והחלה להרים טלפונים, לשלוח מיילים, להפעיל קשרים או במילה אחרת פשוט יזמה! ימית לא "ישבה בבית" וחיכתה לטלפון עם הצעה, היא חשבה שיהיה מגניב ולהגיש את תכנית הבוקר אז  היא פעלה בנידון. כדי להשיג את כיסא המגישה הנכסף היא בהחלט עשתה. זכר לי היטב גם ראיון עם יעל בר זוהר שסיפרה שהיא לא אכלה פיצה כבר 5 שנים. אני זוכרת את הפרט הזה היטב כי זה מלמד הרבה. יב"ז עובדת קשה בלשמור על הגזרה שלה ומודה בריש גלי, כן! אני עובדת קשה בשביל הבודי הזה! לא נולדתי ככה וכדי להראות ככה אני פקינג נמנעת ממאכל שאני הכי אוהבת!

אני רוצה לשמוע עוד קולות כאלו ומעבר לכך אני חושבת שזה חשוב בטירוף לשמוע קולות כאלו.

מי זוכרת את התמונה של רותם סלע בביקיני בחודש חמישי? וואו לרצוח אותה. אני רוצה לשמוע כמה קשה היא עובדת בשביל הגזרה הזו בהיריון, אני רוצה לשמוע איך היא לא נכנעת לקרייבים של היריון, איך היא כל יום, גם כשקשה לה לקום היא הולכת לג'ים, לפילאטיס. אני רוצה לשמוע את כל אלו לא כי אני מקנאה (אולי קצת בעצם) כי אני רוצה שהבנות יידעו שכדי להצליח צריך לעבוד, צריך להשקיע ובמקרה של רותם ויב"ז צריך גם להמנע. אני רוצה לשמוע את בר רפאלי מספרת כמה קשה עבדה כדי להגיע למעמדה, על הילדות שלא היתה לה, על האימונים הקשים הוויתורים.

זה לא כדי לספק את יצר המציצנות והסקרנות, זה כדי שהבנות שלנו יתחילו להזיז את התחת וליזום, ולחשוב ולעבוד.

הנרטיב של "לשבת בבית ולחכות למשהו טוב שיקרה" חייב להשתנות.

כן סיפורים כאלו קורים, הנה תראו את סינדרלה, מי לא מכיר את סינדרלה המסכנה? סינדרלה למשל, ישבה בבית, ניקתה את הבית, נתנה לאמא החורגת ולאחיותיה החורגות והמרשעות להתעלל בה. היא רצתה ללכת לנשף אבל לא עשתה כלום בשביל לממש את רצונה. לסינדרלה קרה קסם ורק בזכות הכישוף והקסם היא מימשה את רצונה. רק בזכות כוח עליון היא הגשימה את שאיפותיה וחוץ מלמדוד נעל זכוכית ולהיות יפה, שני דברים שאין לך שום שליטה עליהם- סינדרלה לא עשתה כלום!

היא היתה סופר פסיבית וכך הנסיך "גילה" אותה.

הנרטיב הזה, החלום הזה, עובר לילדים ולילדות מגיל אפס. עיקר הבעיה שלי היא בדימוי הנשי בסיפורים מסוג סינדרלה והמסר אותם הם מעבירים.

בואו נסתכל על ה"יפהפה הנרדמת". בעוד הנסיך עומל ופועל, היפהפה שלנו פסיבית להחריד! מה היא עושה? נכון ישנה.

ומה קורה למשל בכיפה אדומה? כן. שוב הדמויות הנשיות, להלן כיפה אדומה, סבתא ואמא גם הן לא עושות דבר ולו חצי דבר כדי להציל את המצב.

ובשילגייה מה? גם. אותו הסיפור. היש פסיבית משלגייה? בעוד הגמדים החרוצים עובדים, הנסיך מרים, מציל, בונה ארון סינדרלה רדומה. מורעלת. אה בעצם היא עשתה משהו, נגסה בתפוח המורעל. ורפונזל? מה עשתה רפונזל? כן. יחסית רפונזל היתה אקטיבית ושלשלה את הצמה שלה מהחלון בהתאם לבקשת הנסיך כמובן.

באגדות השאיפות של כוכבות העלילה שונות בעוד הפסיביות משותפת לכולן.

האם לכך אנחנו רוצים לחנך את בנותינו? להצלחות בעקבות האחר להצלחות בעקבות הזכר? הכי לא שיש!

כדי שיקרה שינוי צריך להוביל שינוי מחשבתי החל מהגילאים הקטנים וזה קשה שכן כל הסביבה מוצפת בסיפורי הצלחה פסיביים. הסיפורים האלו משקפים שאיפות כמוסות שכנראה היו קיימות עוד מקדמת דנן, אבל היום יש לנו מה לעשות בנידון.

הפתרון שלי הוא לא להמנע מהסיפורים, מהצפייה או חלילה מהשאיפות והחלומות. הפתרון שלי קשור בהצפה, הצפה של שאלות.

הרבה בנות "מעריצות" את כוכבות האגדות, מתחפשות אליהן, מסתרקות כמוהן וכד' אך לרגע לא עוצרות לשאול למה. כאן בדיוק אנחנו נכנסות לתמונה, אנחנו האמהות, הגננות והמחנכות.

התפקיד שלנו הוא לשאול את הבנות ולא פחות חשוב מכך את הבנים שאלות מערערות, שאלות שבאמת יובילו לחשיבה.

אני אתן דוגמה. למשל אחרי שאני מספרת בכיתה או בבית את סינדרלה אני שואלת את השאלות הבאות: מה דעתך על ההתנהגות של סינדרלה? סינדרלה חכמה? מה היא עשתה כדי להחלץ מהמצב הגרוע שבו היתה? מה היא עשתה כדי להגיע לנשף הגדול? האם היא ניסתה? מה היא יזמה?

שקט משחקים

המשחק הפעם מעודד חשיבה, מעודד חשיבה שמובילה ליזמות, חשיבה שקוראת תיגר על הנרטיב הסקסיסטי הקיים.

3 דברים שסינדרלה היתה יכולה לעשות כדי להחלץ מהמצב הגרוע שלה.

3 דברים ששלגייה היתה יכולה לעשות נגד המלכה הרעה.

3 דברים שהיפהפה הנרדמת יכלה לעשות נגד הכישוף שהוטל עליה.

שתפו בתשובות! סקרנית לשמע את הגאונות של הילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *